תופס צבע
לחרדון המצוי יש כמה נחלות ובכל נחלה כמה בנות זוג. לא פלא שהוא נאלץ להתרוצץ ללא הפסקה וללא מנוחה במטרה לשמור על רכושו
הלטאה שלפנינו היא כעורה למדי, על עורה המחוספס צומחות בליטות מחודדות, יש לה זנב בולט וקוצני, וראש גדול ומשולש, אך הנטייה שלה לרבוץ להנאתה תחת השמש הקופחת הפכה למטבע לשון נפוץ שמציין את מי שבוחר לו ליהנות ממה שהטבע יודע להעניק לנו בשפע – אור שמש ורגיעה נינוחה ונטולת דאגות.
כמובן שאנו מדברים על החרדון, שללא ספק רובכם נתקלתם בו, במיוחד בימי שמש נעימים ואביביים. לאחר ימי החורף הקרים שבהם החרדונים מעדיפים להסתתר, ניתן לראותו כשהוא ניצב על גבי עצם בולט כלשהו, המסייע לו לסקור היטב את השטח סביב, ו"מתחמם" להנאתו.
41 מיני לטאות
כאמור, החרדון נמנה על משפחת הלטאות המונה ברחבי העולם כ-6,000 מינים! החל מלטאות זעירות ממש ועד ללטאות ענק כמו לטאת דרקון קומודו הענקית.
רוב הלטאות החיות בעולם הן טורפות, אבל יש ביניהן גם צמחוניות. לחלקן יש יכולת לנתק את זנבן בשעת סכנה ולגדלו לאחר מכן מחדש, כשם שלמדנו שמתרחש בקרב השממיות.
לרוב הלטאות ארבע רגליים וזנב ארוך למדי, אבל קיימים גם מינים מסוימים חסרי רגליים, כמו למשל קמטן החורש המצוי בישראל ובאזורנו, ולעתים מבהיל במראהו ה"נחשי" את מי שאיננו בקיא דיו והדבר עשוי להיות בעוכריו.
יש לטאות שחייניות ויש לטאות המצוידות בלשון ארוכה מאוד בעזרתה, כמו הזיקית, הן מזהות את הטרף ממרחק ויכולות ללכוד אותו.
בארץ יש 41 מיני לטאות המתחלקות לשמונה משפחות והן: משפחת השממיתיים / משפחת הפילוקטילים / משפחת החרדונים / משפחת הלטאיים / משפחת החומטיים / משפחת הזיקתיים / משפחת הכוחיים / משפחת הקמטניים. אנו נתמקד במשפחת החרדוניים, ובנציג הבולט של המשפחה הזו – החרדון המצוי.
טוב לגינת הבית
משפחות החרדוניים ידועה בשמה DRAGON LIZARDS – (לטאות הדרקון), שמרמז על חזותם המאיימת של 400 המינים הכלולים בה, הנפוצים באסיה, אפריקה, אוסטרליה ומעט בדרום אירופה. בארץ יש למשפחה זו ששה נציגים: החרדון המצוי, חרדון המדבר, חרדון סיני, חרדון החולות, חרדון הצב המצוי וחרדון הצב ההדור.
החרדון המצוי הוא השכיח מכול חרדוני הארץ. מבנה גופו הכללי מחוספס ונראה לעין אפילו כדוקרני. לראשו מבנה משולש הרחב במיוחד בבסיסו וכולו מכוסה בקשקשים. גופו מוצק ונראה קשיח ויש לו זנב חזק שניתק מגופו אך בקושי, אבל כשם שהדבר אצל הלטאות, אם אכן זנבו ניתק, הוא יגדל לו זנב חדש במקומו.
לאורך גחונו מצויות שתי שורות של קשקשים, מעין "רוכסן", דבר שמסייע לנו לזהות שמדובר בחרדון.
נשיכתו – כואבת, שכן פיו מצויד בניבים חזקים, אך הוא אינו ארסי. עם זאת, יש לזכור כי כל נשיכה של בעל חיים מחדירה לגופנו חיידקים, וצפויה לגרום לנו להתמודד איתם.
עיקר מזונו של החרדון המצוי מורכב מחרקים שונים, פרוקי רגליים, זחלים, חלזונות ואפילו זבובים ומנגד גם מזון צמחוני המבוסס על עלים ופרחים בשרניים. בשל כך, הוא נחשב דווקא לאורח רצוי בגינת הבית.
שינויים בצבע העור
לחרדון המצוי אין צבע אחד קבוע וברור. בבקרים גופו כהה יותר ונע בין אפור לשחור ממש, אבל בהמשך היום, ככל שהשמש תאפשר זאת, ילך צבעו ויתבהר עד שייעשה כחום היום לאפור-צהבהב. השינוי בצבעים קשור לצורך של החרדון לחמם את גופו כדי לצאת לפעילות.
החרדון הוא זוחל וככזה הוא בעל דם קר, אשר כידוע במזג אוויר קר אינו מאפשר פעילות. מכאן נוכל גם להבין שאין לנו מה לחפש את החרדון בחורף, שאז הוא מסתתר במחבוא שבחר למשך החודשים הקרים והגשומים. ואילו באביב, בקיץ ובסתיו, אכן נוכל לחזות בו ניצב דום במקום בולט כדי לקלוט באופן מרבי לגופו את חום השמש, ובכך יוכל לצאת לפעילות.
החרדון המצוי שוכן במחילות שבקרקע או סתם בחורים שהתהוו בה, בנקיקי סלעים ואפילו בחומות אבנים בנויות.
מרבה נכסים ובנות זוג
בדומה לציפורים, גם החרדון המצוי, הזכר, מנכס לעצמו נחלה. הוא שומר עליה על ידי טיפוס לנקודה תצפית מוגבהת ממנה יצפה למרחבי נחלתו, שם תחיינה בשלווה בנות זוגו, 1-4 בנות זוג... אבל לא תמיד די בכך. לעתים הזכר ינכס לעצמו אף יותר מנחלה אחת ובכל אחת מנחלותיו ישכנו לבטח 1-4 בנות זוג (מזכיר משהו למישהו?).
כידוע, מי שמרבה נכסים ובנות זוג – מרבה דאגה, ולחרדון הזכר יש גם וגם. לכן, במשך היום נוכל לראותו צופה, אולי בדאגה, למרחבי נחלתו, או לשם שינוי, מתרוצץ על קירות, חומות וסלעים, בין הנחלות שלו, כשהוא מכריז על בעלותו בפני כול חרדון זכר שינסה לנכס אותן לעצמו.
מגוון האיומים של החרדון הזכר על יריביו ועל פולשים אפשריים נעה בין קידות איום, נפנופי זנב, ועד לנגיחות ונשיכות ממש.
כשהוא בורח מאויביו, הוא מאמץ לעצמו דרך מעניינת וייחודית שמטרתה להגביר את מהירות מנוסתו. הוא זוקף את קומתו, בדומה לבני האנוש, רץ במהירות מפתיעה על שתי רגליו האחוריות בלבד כשזנבו משמש לשמירת שיווי משקלו.
עונת רבייה ארוכה
לא לחינם החרדון הזכר מחזיק בנחלות ובהן בנות זוג רבות – כוח הרבייה שלו במותניו, ומעשה ההזדווגות שלו עם בנות הזוג השונות נמשך במשך כמה שבועות, מסוף החורף ועד לתוככי האביב.
בהגיע הזמן, באביב או בראשית הקיץ, לאחר ההזדווגות והתפתחות הביצים בשחלותיהן, חופרות הנקבות גומה באדמה ומטילות בה 6-13 ביצים שקליפתן רכה וגמישה.
בתום ההטלה, הנקבה מכסה את הגומה ובכך תם תפקידה האימהי. היא איננה דוגרת ואיננה דואגת לצאצאים הבוקעים מהביצים.
החרדונים הקטנטנים יבקעו מהביצים כשהם כבר מפותחים ומיד יתחילו לחיות את חייהם העצמאיים. מובן שמצפים להם אויבים רבים לאורך הדרך ורובם לא יזכו להגיע לבגרות. אבל ככול שהתהליך הזה נראה מהיר, הם לא יגיעו לבגרות מינית אלא כעבור כשנתיים.
חרדון סיני
עד כאן על החרדון המצוי, שכשמו כן הוא והוא מצוי בסביבתנו הקרובה ולא יקשה עלינו לעקוב אחר התנהגותו.
ברצוני להציג בשורות ספורות חרדון נוסף – את חרדון סיני, שלעומת החרדון המצוי, חזותו היא חלקה ועדינה, ומעבר לכך מצויד ברגליים הארוכות ביותר מבין כול החרדונים, ולהן מבנה אצבעות שונה.
האצבע הארוכה ביותר אצל חרדון סיני היא האמצעית מבין החמש, שלא כמו אצל החרדונים האחרים שלהם האצבע הרביעית היא הארוכה ביותר. ייתכן שהדבר מיטיב את יכולת אחיזתו בסלעים והטיפוס עליהם ומאפשר לו להיטיב לרוץ ולטפס יותר מכול שאר החרדונים שבארצנו.
אורכו של חרדון סיני כ- 25 ס"מ, ומזה כשני שלישים אורך זנבו הארוך והדק. הוא שוכן באזורי מדבר סלעיים, בעיקר סביב ים סוף, בנגב, בערבה ובבקעת ים המלח.
חיים לעצמם
שלא כמו בן דודו המצוי, חרדון סיני הוא אינדיבידואליסט – חי לעצמו. לכל פרט, הן זכר והן נקבה, יש נחלה עצמאית, ששטחה כמה מאות מטרים רבועים עליה הם מגינים בעצמם מפני פולשים.
הפרט המעניין ביותר אצל חרדון זה מתרחש בעונת הרבייה, אז עוטה הזכר על עצמו כסות של צבע כחול טורקיז בולט באזור הראש והכתפיים. במקביל, הנקבה הולכת ותופחת, בטנה משמינה עת הביצים מתפתחות בשחלותיה, וגם צבעה משתנה אז, ועל גבה מופיעים כתמים בצבע חום אדמדם.
אני משער שאלה מאתנו היוצאים למסעות מדבריים ברכבי ארבע על ארבע, אכן עשויים להיתקל בחרדונים המצויים שם כמו חרדון סיני, החרדון המדברי וחרדוני הצב הגדולים.
עד אז, בימי חורף שמשיים ונעימים, אפשר ל"התחרדן" להנאתנו בחצר או במרפסת, ליהנות מזיו השמש ולחפש בעינינו את ראשי הסלעים שעליהן אפשר ונראה את החרדון המקומי, שגם הוא "מתחרדן" להנאתו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?