תושבת גבעת יערים תשלם 50 אלף שקל פיצוי בשל "תביעת השתקה"

^{גבעת יערים - צילום חגי אגמון שניר . ויקיפדיה}

תושבת גבעת יערים תשלם פיצוי בהיקף של 50 אלף שקל לשכניה (שמות המעורבים שמורים במערכת) לאחר שבית המשפט קבע בשתי ערכאות שונות כי דין התביעה להידחות משום שמדובר ב"תביעת השתקה" ובשימוש לרעה בהליכי המשפט.

מדובר בתביעה שהוגשה במסגרת סכסוך שכנים יצרי ומתמשך במושב גבעת יערים. התביעה רחבת היקף הוגשה על ידי תושבת שהיא עורכת דין כנגד שכניה (השכנים) בהיקף של 598,300 שקל. בית המשפט השלום בירושלים דחה את התביעה ומתח ביקורת חריפה על התנהלות עורכת הדין ועל ניצול המשאבים הציבוריים ופסק לשכנים 30 אלף שקל פיצויים. בתגובה היא הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר חזר ודחה את הערעור וחייב אותה בתשלום פיצויים בסך של 20 אלף שקל נוספים.

"כינו אותי משוגעת"

עורכת הדין טענה כי השכנים נקטו נגדה מסכת פעולות מכוונת לפגיעה בשמה הטוב ובמשלח ידה, תוך ניצול מעמדם המקצועי. בין היתר טענה כי השכנים הפיצו לשון הרע, טענו שהיא מתחזה להיות "אדריכלית", כינו אותה "משוגעת", "חולת נפש" ו"רמאית", הגישו נגדה תלונות שווא למשטרה וללשכת עורכי הדין, ואף פגעו בפרטיותה באמצעות הצבת מצלמות והאזנות סתר.

מנגד, השכנים דחו את הטענות וטענו כי מדובר ב"תביעת השתקה "שנועדה להלך אימים עליהם. הם טענו כי התובעת היא "תובעת סדרתית" המציפה את בתי המשפט בהליכי סרק וכי התלונות שהגישו לרשויות היו תלונות אמת, מוצדקות ומוגנות בחוק.

שימוש לרעה

בפסק הדין של בית המשפט השלום בירושלים מחודש אפריל 2026, ציין השופט הבכיר נהל מהנא, כי ניהול התיק הציג התדיינויות חוזרות ונשנות שהעמיסו על המערכת השיפוטית.

"בתיק הוגשו עשרות בקשות ביניים, התקיימו מספר דיונים, ודיון ההוכחות לבדו נפרש על פני כ-400 דפי פרוטוקול", ציין השופט והוסיף כי היקף הסיכומים החריג – 50 עמודים מצד התובעת ו-40 מצד הנתבעים – המחיש את המשאבים הציבוריים הרבים שהושקעו בבירור המחלוקת, שהחלה עוד בשנת 2014.

השופט מהנא קיבל את עמדת השכנים וקבע כי התביעה אכן נושאת מאפיינים של תביעת השתקה. "התביעה מגלה סימנים של שימוש לרעה בהליכי משפט", קבע השופט. "דפוס הפעולה של התובעת, המאופיין בריבוי הליכים, תזמון הגשת התביעה כתגובה לתלונות הנתבעים לרשויות, וסכומי הפיצויים המופרזים שנתבעו ללא הוכחת נזק, נועד ליצור 'אפקט מצנן' על חופש הביטוי".

בנוסף, פקפק השופט במהימנותה של התובעת וקבע כי עדותה הייתה "בלתי מהימנה", כי הציגה ראיות חלקיות וערוכות, וכי השתמשה בגרסאות עובדתיות מתפתחות.

פנייה שמוגנת בחוק

בנוגע לטענת לשון הרע בגין התלונות שהגישו השכנים ללשכת עורכי הדין ולמשטרה, קבע השופט מהנא כי מדובר בפנייה לגיטימית לרשות מוסמכת החוסה תחת הגנות החוק. לגבי כינויי הגנאי הנטענים ("משוגעת" וכדומה), קבע השופט כי גם אם נאמרו, מדובר בביטויים שנאמרו ב"להט הרגע" ובמהלך ויכוח בסכסוך שכנים מר, ואינם עולים כדי לשון הרע המקימה עילת תביעה.

לאור זאת החליט השופט מהנא לדחות את התביעה במלואה והטיל על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 שקל. בפסק הדין חתם השופט בקריאה נרגשת לצדדים: "הצדדים הם שכנים, וטוב יעשו אם יפנו את משאביהם, מרצם וממונם לשיקום יחסי השכנות ולמציאת נתיב של הידברות, תחת ניהול מאבקים משפטיים המהווים נטל כבד – כלכלי ונפשי כאחד".

גירסה בלתי מהימנה

קריאתו של השופט מהנא נתקלה באוזניים אטומות מצד עורכת הדין, אשר החליטה להגיב בערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. החודש פירסם המחוזי את פסק הדין שלו בערעור, שבו הוא דוחה לחלוטין את הערעור, מאמץ את מסקנות השופט מהנא, קובע כי אין עילה להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות של בית המשפט השלום, ומציין כי לטעמו היה על עורכת הדין לשלם פיצוי גדול יותר משנפסק לה.

המחוזי ציין כי בפסק הדין של בית המשפט השלום נדחתה את התביעה משום שעורכת הדין לא הרימה את נטל ההוכחה, הציגה גרסה בלתי מהימנה, והתבססה על ראיות חלקיות. בית המשפט המחוזי הבהיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, ובפרט לא כאשר אלו נשענות על התרשמות בלתי אמצעית ממהימנות העדים.

המחוזי קבע כי בית משפט השלום פעל כדין בהתאם לתקנות המחייבות הכרעה "תמציתית". המחוזי ציין כי בתי המשפט אינם אמורים לשמש "קרדום לחפור בו" עבור בעלי דין המכבידים על המערכת בבקשות מיותרות.

בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם פניות השכנים לרשויות תומרצו מרצון לפגוע בעורכת הדין בשל הסכסוך ביניהם, אין בכך כדי לשלול מהם את ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע (פנייה לרשות מוסמכת), שכן התלונות נעשו במסגרת הערוצים הלגיטימיים.

עוד נדחו הטענות של עורכת הדין על החלטות בית המשפט השלום ובהן: לא לאפשר עדים נוספים, לא לאפשר סיכומי תשובה על עשרות עמודים, וטענות כי ראיות שהוצגו על ידי השכנים "התיישנו".

ביקורת על הצדדים

בצעד חריג, בית המשפט המחוזי בחר לבקר בחריפות את שני הצדדים (עורכת הדין והשכנים כאחד) על כך שהפכו את ההליכים המשפטיים לכלי ניגוח הדדי במסגרת סכסוך השכנות המר ביניהם. השופטים ציינו כי ניהול הליכי סרק מכלה את זמנו של הציבור ומשאבי המערכת השיפוטית.

בשל התנהלותם הדיונית הפסולה והבזבזנית, חייב בית המשפט את כל אחד מהצדדים (עורכת הדין מחד, והשכנים מאידך) בתשלום של 5,000 שקל לאוצר המדינה. השופטים ציינו כי מן הראוי היה להשית סכומים גבוהים בהרבה, אך הסתפקו בסכום זה מאחר שהאפשרות לא הועלתה בערכאה הקודמת.

בפסק הדין שניתן על ידי המחוזי במסגרת הערעור נקבע כי עורכת הדין חויבה בתשלום הוצאות משפט למשיבים בסך 20,000 שקל.