תחבורע ציבורית באזור המזלג

יוזמה חדשה מנסה להתמודד כיום עם בעיית התחבורה הציבורית של אזור יישובי המזלג. גם אם נתעלם מהלשונות החשדניות, שטוענות כי מדובר באחיזת עיניים שמטרתה להביא לאישור תוכנית המקב"ת במבוא ביתר (שקידומה נעצר לאחרונה בגלל בעיות תחבורתיות), הרי יש לברך על היוזמה.

כל תושב של יישובי המזלג מכיר לעומקה את בעיית התחבורה הקשה, שממנה סובלים כולם – בעלי רכב ונטולי רכב, זקנים ובני נוער, גברים ונשים – ללא יוצא מהכלל.

הנה כמה סיפורים על בעיות התחבורה המקשות על חייהם של תושבי המזלג. כל הבעיות ממוקדות בחייה של משפחה אחת, המשפחה שלי.

החייל שלא יכול לחזור הביתה

בני הבכור משרת בצבא. מדי יום הוא עושה את דרכו לבסיס הנמצא בתל אביב. הרכבת שהוא צריך יוצאת מתחנת בית שמש בשעה 07:23. כדי לתפוס את הרכבת יש לו רק אפשרות אחת: לקחת את האוטובוס היוצא מהיישוב שלנו לבית שמש. יש רק אוטובוס אחד כזה, קו 182, ושעת היציאה מצור הדסה היא 05:45. אם ישתמש באוטובוס הזה הוא יגיע לבית שמש בשעה 06:15 וייאלץ להמתין שעה ורבע עד לרכבת. הפתרון – טרמפים.

בני מסיים את יומו בצבא בסביבות השעה 17:00. הרכבת הראשונה שייקח תגיע לתחנת בית שמש בשעה 17:45, בדיוק רבע שעה לאחר שהאוטובוס האחרון שעושה את הדרך לאזור המזלג כבר יצא מהתחנה. במקרה הטוב, הוא יכול להיעזר בטרמפים, במקרה הרע, (למשל כשהוא נאלץ לצאת מהבסיס מאוחר) מתבקשים ההורים לשמש כנהגי מוניות, הגיע ולהמתין לו ליד התחנה.

כל יציאה לעיר – טיול של חצי יום

וקחו לדוגמא את חמותי המתגוררת בצור הדסה. מדובר באישה לא צעירה שלעתים נזקקת לתרופה כזו או אחרת. כדי לרכוש תרופה עליה לשקול את השיקולים הבאים. אם תבחר לרכוש את התרופה בירושלים היא תיאלץ לצאת מצור הדסה עם קו 184. נניח והיא תרצה לצאת במהלך הבוקר (לא מוקדם – הרי היא פנסיונרית).

האוטובוס היחידי היוצא בשעות הבוקר מגיע ליישוב בשעה 10:50, ולירושלים בשעה 11:30. היא צריכה להגיע לבית מרקחת של קופת החולים שלה הנמצא במרחק של כ-20 דקות נסיעה מהתחנה המרכזית. אם ניקח בחשבון שהיא תיאלץ להמתין שם כחצי שעה, היא תוכל לחזור באוטובוס היוצא ב-13:15. אם חס וחלילה יש לה סידור נוסף, היא תיאלץ לחזור באוטובוס של 16:05. כך, פעולה פשוטה של רכישת תרופה, הופכת ל"טיול" הנמשך בין חצי יום ליום שלם וכרוך בהתרוצצויות הלוך ושוב ברחבי העיר.

לחמותי יש אפשרות נוספת והיא לנסוע לבית שמש בקו 182. היא יכולה לבחור באוטובוס היוצא בשעה 15:45 מצור הדסה ומגיע בשעה 16:20 למרכז הביג בבית שמש. אם הסידורים שלה יהיו קצרים היא תוכל לחזור באוטובוס של 17:30 , אך אם היא תחרוג מעט, היא תיאלץ להישאר בבית שמש – מכיוון שאין שום פתרון תחבורתי אחר עבורה (הפתרון של טרמפים אינו רלוונטי במקרה זה). התוצאה – חמותי יוצאת מהבית רק כאשר אחד מבני המשפחה מסיע אותה הלוך וחזור.

שלוש שעות לבסיס וחזרה

והנה דוגמא נוספת. בתי התגייסה לאחרונה לצבא והיא משרתת בבסיס הנמצא בסמוך ליישוב ענתות. כדי להגיע להסעה של הבסיס היוצאת בשעה 7:45 מתחנה מרכזית בירושלים, בתי מתעוררת בשעה 05:30, לוקחת את קו 184 היוצא בשעה 06:10 מצור הדסה ומגיעה לתחנה מרכזית בשעה 06:45 לערך, שעה שלמה לפני שההסעה שלה יוצאת. אם היא תרצה לקחת את האוטובוס של 06:40 היא לא תגיע בזמן להסעה.

בתי מסיימת את יומה בצבא בשעה 17:00. ההסעה הצבאית מביאה אותה לתחנה המרכזית בירושלים בשעה 17:45. אם היא תרצה לנסוע באוטובוס הביתה היא תיאלץ להמתין בתחנה משך שעתיים ורבע, עד השעה 20:00. מכיוון שהמתנה כזו אינה אופציה ריאלית, ופתרון של טרמפים אינו אפשרי, היא נאלצת לנסוע בקו החרדי היוצא כל 15 דקות לכיוון ביתר עלית ומשם אחד מבני המשפחה אוסף אותה. למי שאינו בקיא באיכות הנסיעה בקו חרדי, נספר שמדובר באוטובוס שבו נשים נאלצות להסתופף בחלקו האחורי של האוטובוס וכל אישה שאיננה חרדית, סופגת מבטי תוכחה מאשימים מצד הנשים והערות בוטות מצד הגברים.

ולקינוח, מה יעלה בגורלו של אחד מבני המשפחה שמכוניתו נמצאת בטיפול שגרתי במוסך? ובכן, המוסך המשפחתי נמצא באזור בית שמש. כדי להניח את המכונית שם בשעה שמונה בבוקר ולחזור הביתה נאלץ אחד מבני המשפחה לחזור בטרמפים, מכיוון שהאוטובוס הקרוב ייצא מבית שמש רק ב-14:50. כדי לחזור לאסוף את המכונית בשעות אחר הצהריים ניתן להשתמש רק בקו 182, היוצא בשעה 15:35 ממטע. אם הטיפול במכונית הסתיים במהלך הבוקר – משיכת המכונית מהמוסך תמיד תתבצע בשעות אחר הצהריים או הערב.

התשובה: פשטות, אמינות ושירות

רבים מבני אזור המזלג כבר הטמיעו את התובנה שללא מכונית צמודה, החיים באזור המדהים הזה יהיו קשים מנשוא. לכן, לא מומלץ לאיש להגיע לאזור בלא שהוא מצויד בכלי רכב אישי. אולם, מה קורה עם מי שאינו יכול לנהוג: ילדים, בני נוער, קשישים? לאלה אין כל פתרון ועל הרשות למצוא עבורם פתרון סביר שאינו דורש שעות ארוכות של המתנה בין אוטובוס אחד למשנהו.

הח"מ אינו מומחה תחבורתי, אבל גם ללא ידע מקצועי ניתן די בקלות למצוא את הכשלים המרכזיים בהתנהלות של תחבורה ציבורית כאן.

הכשל הראשון הוא המסלול הסבוך של קווי האוטובוס ביישובים. קחו לדוגמא את קו 184, אשר יוצא ממושב מטע - עד שהוא ישים את פעמיו לירושלים תחלוף יותר מחצי שעה, וזאת משום שהקו עושה את דרכו הנפתלת בתוך מטע, בתוככי צור הדסה, בתוך מבוא ביתר, בתוך בר גיורא ובתוך נס הרים. מרחק הנסיעה לירושלים עומד על כ-15 דקות אבל מי שעולה על האוטובוס במטע ימצא את עצמו בירושלים כשעה ורבע לאחר מכן !

זהו מצב בלתי נסבל. הפתרון נעוץ בפישוט של קו הנסיעה. למשל, אם מדי שעתיים, החל משש בבוקר ועד עשר בלילה, היה יוצא קו שמסלול נסיעתו היה אך ורק על הציר הראשי, כביש 375, בלא להיכנס ליישובים. תחנתו הסופית של קו כזה אינה חייבת להיות בתחנה המרכזית בירושלים ויכולה הייתה להסתיים בנקודה מרכזית בירושלים – למשל קניון מלחה. קו כזה היה מגביר באופן משמעותי את הנגישות לתחבורה ציבורית.

הכשל השני הוא רמת הספקנות שבה תושבי המזלג מתייחסים לחברת האוטובוסים. תלונות למכביר נאספות על אוטובוסים שמגיעים במאוחר ועל כאלה שאינם מגיעים כלל. ניסיונו של הח"מ מלמד ששירות המודיעין של החברה הנוכחית "סופרבוס" אינו מספק תשובות אמינות בזמן אמיתי. כך גם היה עם חברות האוטובוסים הקודמות. צירוף של ספקנות גבוהה וחשדנות כלפי חברת ההסעות מולידים ירידה ניכרת ברצון להסתמך על התחבורה הציבורית.

הפתרון לכך הוא בהגברה משמעותית של האמינות בקרב האוכלוסייה המקומית. הקפדה על הגעה של אוטובוסים בזמן, מתן שירות אמין ומיידי לכל פנייה. כל זאת באחריות חברת האוטובוסים, ובפיקוח של משרד התחבורה.

מציאת פתרון משביע רצון לשני המכשולים הללו יכולה לגרום לעלייה ניכרת בנכונות של הציבור להשתמש תחבורה ציבורית.