תכניסו את העז ליערות
השריפות הקשות שהטרידו את אזורנו בשבועיים האחרונים הדגישו את חשיבותה של העז למניעת שריפות. הנה סיפורה של חיית הבית שבוייתה ממש אצלנו וסייעה רבות להתפתחות של ההתיישבות האנושית
שמה של העז שאותה אנו רואים מקובצת בעדרים המונהגים על ידי רועה מקומי או בחוות העזים הפזורות ברחבי ארצנו הוא – 'עז הבית'. מכאן אנו למדים שיש גם את "עז הבר”. תגלית ארכאולוגית דרמטית מהשנתיים האחרונות, שהתגלתה ממש אצלנו באזור, ביססה את ההנחה שעז הבר בויתה על ידי האדם באזורנו כבר לפני כ-10,000 שנה, ממש עם תחילת ההתיישבות של בני האדם במשכנות קבע, ובמעבר מאורח חיים נודד של "לקטים-ציידים" למתחמים קבועים שהתבססו על חקלאות.
התקופה הניאוליטית
המעבר להתיישבות קבע החל כאמור לפני כעשרת אלפים שנה וקרוי על ידי החוקרים בשם – "התקופה הניאוליטית" (תקופת האבן החדשה). זוהי התקופה המשמעותית ביותר לראשית התפתחותה של החקלאות, בה החלו הגידולים החקלאיים וביות בעלי חיים, ולראשונה בני אדם התיישבו במקום קבע והחלו לבנות את הכפרים הראשונים בהיסטוריה.
התקופה הניאוליטית, לפני כ-8,000 שנים, מבשרת על שינוי הרגלי התזונה ומעבר לייצור מזון מן הצומח וכן, לביות בעלי החיים הראשונים כמקור למזון, מחד וככוח עבודה – מאידך. בתקופה זו בויתה בין היתר גם עז הבר שלה היו שימושים רבים: מקור לבשר, מקור לחלב ומוצריו, כסות לגוף, שימוש בעור ובצמר לצרכי הבית, הכנת נאדות לנשיאת מים ועוד.
יישוב ניאוליטי קדום
הגילוי המרעיש באשר לעז הבית, שמהווה את העדות החשובה ביותר על ראשית הביות של העז, נעשה ממש בלב האזור שלנו לפני כשנתיים ימים, במסגרת חפירות הצלה ארכיאולוגיות שנערכו בעמק מוצא. התגליות של קבוצת הארכיאולוגים שחפרה במקום שינו תפיסות, ידיעות ותובנות שהיו מקובלות וידועות בעולם הארכיאולוגי עד אז.
לדוגמא, עד לגילויים המרעישים שהגיעו מהחפירות במוצא, סברו רוב החוקרים שראשית ההתיישבות של התקופה הניאוליטית בארץ הייתה באזור עמק הירדן, סמוך לנחל הירדן, באזור קיבוץ שער הגולן. כמו כן, היה מקובל לחשוב שבתקופה הניאוליטית לא הייתה התיישבות קבע באזור מטה יהודה.
והנה, החפירות הארכיאולוגיות שנערכו במשך יותר משנה וחצי בעמק מוצא, בסמוך לאפיק נחל שורק, בהנהלת הארכיאולוגים ד"ר חמודי חלאילה וד"ר קובי ורדי, גילו שתי תגליות מרעישות. התגלית הראשונה – שלא רק שבאזורנו אכן הייתה התיישבות משמעותית מאוד בתקופה הניאוליטית, אלא שהיישוב שנחפר היה גדול ומאוכלס יותר מכל מה שהיה ידוע ומקובל לחשוב שיכול היה בכלל להתקיים במקום כלשהו באותה התקופה. (כתבה נרחבת בנושא זה פורסמה ב'בקיצור' ביולי 2019, חפשו אותה באתר העיתון תחת השם "במוצא בייתו לראשונה את העז”).
הארכיאולוגים מצאו בעמק מוצא שרידי יישוב מהתקופה הניאוליטית, בן כ-9000 שנה, שהשתרע על שטח ענק של כ-300 דונם, והתגוררו בו על פי הממצאים בין 2000 ל-3000 תושבים (!), הרבה מעבר למה שהיה מקובל לחשוב שהתקיים במקום כלשהו באותו הזמן! בעצם, זהו היישוב הניאוליטי הגדול ביותר שהתגלה במזרח התיכון ואחד הגדולים שהתגלה בכל העולם.
העז המבויתת הראשונה
התגלית המשמעותית השנייה שנחשפה בעמק מוצא הייתה קשורה לעז הבית. עד לחפירות במוצא היה מקובל להניח שעז הבר בויתה על ידי האדם באזור אירן לפני כ-7500 שנה. אך הממצאים שהגיעו מחפירות במוצא סיפרו סיפור שונה לגמרי.
כך סיפר הארכיאולוג חמודי חלאילה, כפי שצוטט בהרחבה בכתבה של 'בקיצור': "מצאנו את העדויות המוקדמות ביותר עד עתה לביות עזים.... ביות העז היה לראשונה במקום הזה עם כל התנאים האופטימאליים שהיו כאן. שרידי עצמות נמצאו ונבדקו במעבדות שונות והוכיחו שהעז שנמצאה במוצא הייתה מבויתת לגמרי". בנוסף לשרידי העז המבויתת, נמצאו במקום מחסנים לאכסון קטניות, עדשים וכלים שהכילו מאות אלפי זרעים של עדשים, פול, חומוס, חיטה ושעורה.
הנה כי כן, כאשר באים אנו לספר בשבחה של עז הבית למן התקופות ההיסטוריות הקדומות ועד לימינו אלה, טוב לדעת שהבשורה לעולם הגדול יצאה מכאן, מהיישוב שהתקיים לאורך כ-1600 שנה בעמק מוצא, על גדות נחל שורק.
דומה ליעל
עז הבר שממנה בויתה עז הבית, הייתה נפוצה בעבר הרחוק הן באסיה והן באירופה. היא הייתה נפוצה ללא ספק גם בתחומי ארץ ישראל ונעלמה מאזורנו בזמן לא ידוע, הן עקב ציד ויתכן שגם בתחרות הישרדות מול העז המבויתת.
עז הבר נמנית על מין בסוג של יעל ממשפחת הפריים. ואכן, רב הדמיון בינה לבין היעלים המוכרים לנו כיום. גובהה היה כמטר אחד ואורך גופה כ-130 ס"מ. עז הבר צבעים קבועים: צבעה הכללי חום-אפור, עם כתמים שחורים ולבנים לרגליה, וכן כתמים שחורים בחזה ובפנים. שלא כמו אצל עז הבית, קרני הזכר ארוכות מאוד ומגיעות עד לממדים של מטר שלם! לעומת זאת, קרני הנקבה הן בנות כעשרים ס"מ. בדומה לעז הבית עז הבר ניזונה מעשבים ומעלי עצים. היא אף נוהגת לטפס על עצים, כמנהג עז הבית במרוקו, המטפסות גבוה גבוה על עצי עץ הארגן.
גם כושר הטיפוס של עז הבר על מדרונות, מצוקים וסלעים מזכיר מאוד את כושרם של היעלים בתחום, ויכולת זו עוזרת להן להישמר מטורפים. חייה של עז הבר מתנהלים בעדרים המונים פרטים אחדים ועד לכעשרים פרטים. עדר שכזה מורכב מנקבות וגדייהן ובראשו מנהיג זכר אחד, תיש שהוא זכר 'אלפא' שהוא גם אבי כל הגדיים שבעדר. מדי פעם מתחוללים קרבות על המנהיגות בין זכר האלפא לטוענים לכתר, עד אשר הוא מתבגר, כוחו תש, וזכר צעיר יותר וחזק יותר נוטל את המנהיגות.
גדי וגדייה
העז היא כינוי לנקבה ואילו את הזכר אנו מכנים - תיש. הוולדות מכונים גדי וגדייה. עז הבית עשויה להמליט בכל עונה בשנה, לאחר היריון הנמשך כחמישה חודשים – כ-150 יום. בהמלטה ראשונה תמליט בדרך כלל ולד אחד והחל מההמלטה השנייה יגדל השגר לתאומים ואפילו לשלישייה.
ההמלטות של הגדיים חלות בתקופת האביב, כאשר האימהות ממליטות גדי אחד ולעיתים רחוקות יותר – תאומים. הגדיים ממהרים לעמוד על רגליהם זמן קצר לאחר ההמלטה, ומלווים את אימותיהן בכל אשר תלכנה. בגיל שנתיים מגיעה הגדייה לבגרות ואילו הגדיים הזכרים מגיעים לבגרות מלאה בגיל ארבע.
ידוע שעז הבר התקיימה בארץ בעבר הרחוק אבל נכחדה מאזורנו לחלוטין. בשנת 1975, במקביל להחזרת אייל הכרמל והיחמורים ארצה הוחזרו גם עזי הבר. בשרפה ענקית שהתחוללה בכרמל, נשרפו למוות גם בעלי חיים רבים ששהו בכלובים בחי בר, אבל זכרי העזים הצליחו לזנק מן הכלובים ולשרוד פרא. משחודש עדר עיזי הבר בחי בר, נוהגים הזכרים הללו להגיע לחי בר בתקופת הרבייה כדי להרביע את הנקבות.
סגולת חלב העז
כיום מגדלים בארץ עזים הן במשקים פרטיים, הן בחוות גידול, הן בסקטור הבדואי, בסקטור הערבי ובסקטור היהודי. בחוות הגידול ובמשקים שונים נהוג לייצר גבינות עיזים שונות הידועות בטיבן המיוחד, כמו חלב העיזים עצמו.
חלב העיזים יקר מחלב הפרות וללא ספק מזין ובריא ממנו. כמות החלב היומית הנחלבת מכל עז קטנה לאין שיעור מזו הנחלבת מפרה. לפרה ממוצעת בישראל תפוקה של כארבעים ליטר חלב ביום ואילו העז מפיקה כחמישה ליטר בלבד ביום, ולעתים פחות מזה. אבל, לחלב העז תכונות ייחודיות רבות העושות אותו נוח יותר לעיכול.
חלב העיזים נחשב למקור תזונתי בריא וללא ספק חשוב יותר לגוף מחלב הבקר. הוא תורם לבריאות ואריכות ימים, ומכיל רכיבי תזונה כחלבון, סידן, ויטמין B12 ומגנזיום. משך השנים הארוכות בהן ליוותה העז את האדם, נלמדו סגולות נוספות שלו, למשל יכולתו לסייע בריפוי של פצעי פה של תינוקות וילדים.
רבים מכנים את סגולות הריפוי של חלב העזים כ"תרופת סבתא", אך במחקרים שבוצעו בבית החולים בלינסון ובאוניברסיטת תל אביב נמצא, שבמגע עם חלב עיזים הושמדו 60% מתאי נגיף ההרפס. כמו כן מצאו החוקרים שחלב עיזים מעורר את התאים הלבנים שבדם להפריש חומרים שמשפיעים לטובה על מערכת החיסון של הגוף.
אחוז הסידן בחלב עיזים גבוה לפחות ב-20% מזה הנמצא בחלב בקר וכוס חלב עיזים אחת מספקת כשליש מכמות הסידן היומית הנדרשת לאדם בוגר. גם הרכב החלבונים שבחלב העיזים נוח יותר לפירוק ולעיכול בקיבה, מה שעושה אותו נוח יותר הן לפעוטות והן לקשישים. בכלל, חלב עיזים קרוב יותר בהרכבו לחלב אנושי מחלב הבקר ומקובל שזה גם מה שעושה אותו ידידותי יותר לאדם. כול זאת הופך את חלב העז למצרך מועדף ומקובל יותר על רבים יותר ויותר באוכלוסייה.
זו גם הסיבה לפריחתן וצמיחתן של חוות שונות לגידול עיזים בסקטור היהודי מלבד גידול העיזים המסורתי בסקטורים הבדואי והערבי. כיום ניתן למצוא בחוות שונות מכוני חליבה מודרניים לחליבת עיזים וייצור הולך וגובר של גבינות עיזים ביתיות מסוגים שונים. חלק מהחוות הללו מציעות גם סיורים בדיר העזים ופינות ליטוף לגדיים.
מונעת שריפות
תרומה חשובה של העז היא גם למניעת שריפות החורש למיניהן, ורק בשבוע האחרון נאלצנו להתמודד עם עשרות שריפות כאלה באזורנו, שגרמו נזקים עצומים לחורש, לשדות מעובדים, לבתי מגורים וסיכנו חיי בני אדם.
ובמה עוזרת העז למניעת שריפות יער וחורש שכאלה? הצבענו על כושר הטיפוס של העז על עצים, אבל לפני שהעז מטפסת על ענפי העצים היא נעמדת על רגליה האחוריות בתחתית העצים, וזוללת את העלים עד לגובה אליו היא מסוגלת להגיע, כמטר וחצי מפני הקרקע. כל מי שנסע לטיול בכרמל ועשה את הדרך ביערות שבין הכפר הדרוזי הגדול, דליית אל כרמל, לבין מנזר המוחרקה, לא ישכח את המראה הייחודי של יער עצי האלונים שנראים כאילו איזה גנן קפדן גזם את הנוף שלהם מלמטה בגובה אחיד של מטר וחצי. ולא רק זאת, אותו גנן כיסח את כל העשבים שצמחו תחת העצים והותיר אזור נקי, מכוסח ופתוח. ה"גנן" הזה הוא לא אחר מעדרי העיזים היוצאים למרעה באזור.
העז אוכלת ו"מנקה" את המרחבים שבהם היא רועה הן מהעשבים שצומחים על הקרקע ומנוף העלים הנמוך של העצים הנמוך. בכך מקטינות העיזים את יכולת ההתקדמות של לשונות האש, ומסייעות למנוע התפשטות של שריפות.
כמו בכל תרופה, גם ליכולת החשובה הזו של העזים יש 'תופעות לוואי'. העזים עשויות לפגוע ולהשמיד עצים ושיחים צעירים שטרם צמחו לגובה ולכן צריך לדעת להיכן להוליך את העדרים למרעה. הקרן הקיימת, שלמדה על תרומת העיזים למניעת שריפות, מעודדת את הרועים הבדואים לצאת למרעה ביערותיה. יש לציין כי העז אינה אוכלת מחטי אורנים ולכן תרומתה לשימור יערות עצי אורן מוגבלת מאוד.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?