פרשת ההלוויה בתרום: ביהמ"ש שיבח את הוועד ופסק כי התובעות ישלמו 20 אלף שקל הוצאות

"התובעות לא הוכיחו את התביעה כמתחייב ומשכך לא מצאתי כי הנתבעת נהגה כלפיהן בהפליה על רקע מינן או השקפתן כאמור... ועל כן הן אינן זכאיות לפיצוי כלשהו מצד הנתבעת", כך קבע השבוע בית המשפט השלום בירושלים בתביעה של שלוש אחיות ואימן כנגד ועד האגודה של מושב תרום.

בכתב התביעה גוללו האחיות והאם את חוויותיהן מטקס ההלוויה של אביהם, שהתקיים בבית העלמין בתרום, וטענו כי הן היו מטרה לביזוי, השפלה ופגיעה קשה בכבודן כנשים, (תביעה: ההלוויה הפכה למופע של עלבון והשפלה, בקיצור, יולי 2021).

אביהן של התובעות, לידור ינון קהתי ז"ל, אשר במקור היה תושב תרום אך לא התגורר במושב במשך קרוב ל-19 שנים, הלך לעולמו ומכיוון שבתעודת הזהות שלו הוא היה רשום כתושב תרום ביקשה משפחתו, בנו, שלוש בנותיו ואמן (גרושתו), לערוך את טקס הקבורה בבית העלמין של המושב. הטקס נערך במוצאי שבת 13.3.2021.

בכתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד אורלי ארז לחובסקי ועו"ד אורי נרוב מ"המרכז הרפורמי לדת ומדינה" תיארו הנשים, סתיו וטליה בארי, עומר ישראל והאם, סופיה בארי, את החוויה שעברו במהלך טקס הקבורה וטענו כי ההתנהלות במהלך הטקס הרגיש והכואב גרמה להן "תחושות קשות של עלבון, ביזוי והשפלה, עוגמת נפש וצער עמוקים עת כבודן נרמס עד עפר". הן תסעו את הפיצוי המירבי שמעניק החוק ללא צורך בהוכחת נזק וזאת בסך של 67,124 שקל לכל אחת מהן ובסך הכל 268,496 שקל.

יו"ר ועד האגודה השיתופית תרום, חיים עובד, דחה את הטענות ואמר בתגובה: "... לא סירבנו להן ורק הסברנו שמדובר במנהג המקום. הן לא קיבלו זאת ובסוף הן הלכו אחרי הארון. יש נשים שהולכות אחרי הארון – זה לא טאבו... ". היועץ המשפטי של ועד האגודה, עו"ד ירון אילן, טען כי בשום מקרה, מי שערך את טקס ההלוויה, לא ענה ולא צעק דבר לעבר המשפחה. הוא דחה כל ניסיון להטיל על ועד האגודה אחריות להתנהלות פסולה כלשהי.

השופט הבכיר נאיל מהנא מבית המשפט השלום בירושלים, קבע בפסק הדין כי שני אחיו של המנוח וגם גיסו ביקשו שהטקס יתנהל בהתאם למנהג המקום, וגם שתי אחיותיו הסכימו לכך, בעוד שהתובעות הגיעו למושב לאחר שהחל הליך הטהרה, ולא הציגו שום דרישה אחרת.

"לא ניתן לדרוש מהנתבעת (ועד האגודה השיתופית תרום) לפעול אחרת זמן שלא באה כל בקשה מצד מי מבני המשפחה. נהפוך הוא, בקשת גיסו של המנוח ואחיו, בנוסף להשתתפות של שתי אחיותיו, מחייבים לכבד את בקשתם ולערוך את הטקס כפי שנעשה בפועל", קבע השופט מהנא.

"לא הובאה ראיה שהיה סממן כלשהו התומך בטענת התובעות כי בוצעה הפרדה על רקע מגדרי", המשיך השופט מהנא וקבע, "ההפך הוא הנכון, לא הובאה בפניי כל ראיה לכך שהתובעות ביקשו מנציגי הנתבעת בקשה כלשהי ביחס לאופן ניהול הטקס, לא לפני תחילתו ואף לא לאחר שהחל הטקס... בנסיבות אלה, החלטת מנהל הטקס, מר יקותיאל עונה, לנהל את הטקס כבקשת המשפחה לפי מנהג המקום, הייתה בעיניי סבירה...".

השופט שיבח את התגייסות ועד האגודה להיענות לבקשת המשפחה ולקבור את האב המנוח בבית העלמין וזאת למרות שהוא עזב את המושב 19 שנים לפני מותו, וקבע כי ועד האגודה פעל על מנת לתת למנוח את הכבוד האחרון ולערוך את טקס ההלוויה במושב תוך גילוי רגישות ומתן סיוע.

הוא דחה את טענות התובעות על כך שהן הושפלו בפומבי בדרכן לעלות אל הקבר וקבע: "הוכח בפניי כי התובעות השתתפו בטקס הניחומים וטענתן בהקשר להדרתן אין לה כל בסיס, אלא להפך, הוכח בפניי כי נציגי הנתבעת סייעו לתובעות בהגעה למקום ואף בהחזקת כלי התאורה על מנת להאיר להן את הדרך בעת החשכה".

לסיכום קבע השופט מהנא כי "... האגודה אמורה הייתה לפעול בהתאם לרצון המשפחה ומשקיבלה  הוראות מפורשות מטעם שני אחיו וגיסו של המנוח לפעול בצורה שפעלה, אין לומר כי היא  הפרה הוראה כלשהי מהוראות חוזר המנכ"ל. לא הוכח בפניי כי התובעות הופלו על ידי הנתבעת. התובעות השתתפו באופן מלא בטקס ההלוויה וככל הנראה תחושותיהן הסובייקטיביות של התובעות או סכסוך משפחתי בינן לבין בני משפחת  המנוח אשר מתגוררים במושב, היה הרקע להגשת התביעה שאין לנתבעת עניין בה".

הוא דחה את התביעה לחלוטין וקבע כי התובעות ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל בתוספת ריבית והצמדה עד יום התשלום בפועל.

יש לציין כי בית העלמין של מושב תרום מנוהל על ידי ועד האגודה של המושב, מיועד אך ורק לתושבי המושב, ולמועצה האזורית מטה יהודה אין קשר אליו.